על-פי הוראות פקודת מס הכנסה, הכנסותיה של חברת צינור (דהיינו, חברת בית, חברה משפחתית וחברה שקופה) מיוחסות לצורכי מס לבעלי המניות.
עד לתיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי ("התיקון") (קישור לתיקון), הייחוס האמור לא חל לעניין החבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות.* כלומר, החיוב בתשלום דמי ביטוח נדחה למועד חלוקת רווחי החברה לבעלי מניותיה.
בגדרו של התיקון נוספה לחוק הביטוח הלאומי הוראת סעיף 373א, לפיה הכנסה שהפיקה חברת צינור (כמשמעותה לעיל) בשנת-המס תיראה כאילו חולקה בסוף אותה שנת-מס לבעלי המניות בהתאם לזכאותם היחסית ברווחי החברה.
נוסח הוראת סעיף 373א דלעיל בעייתי, שכּן הוא עשוי להביא ליישומה של פרשנות דווקנית-שגויה לפיה יש לחיֵיב את בעלי המניות בחברת הצינור בדמי ביטוח בגין כלל הכנסותיה של חברת הצינור, לרבות הכנסות שאילו היו מתקבלות במישרין בידי בעלי המניות (היחידים) הן לא היו חייבות בדמי ביטוח, כגון: רווחי הון, הכנסות ריבית החייבות במס מוגבל וכו'.
ואכן, המוסד לביטוח לאומי מחייב בדמי ביטוח את ההכנסות של חברות צינור, וזאת באופן גורף ובהתעלם ממהותן. זאת, עד וכולל שנת-המס 2013 לגבי שנת-המס 2014 ואילך קיבל המוסד לביטוח לאומי את עמדת לשכת רואי חשבון בישראל והפסיק לחיֵיב בדמי ביטוח לאומי/בריאות את ההכנסות שמלכתחילה אינן חייבות בדמי ביטוח כאמור בידי יחידים.
* ראו דב"ע מט/0-98 המוסד לביטוח לאומי – וייס וכן ע"ע 1117/01 יוסף – המוסד לביטוח לאומי.
